מילים קשות וחוקי דקדוק באנגלית: טיפים להתמודדות עם אתגרים

הגרש (Apostrophe) עלול לבלבל לא רק ילדים אלא גם מבוגרים. יש לו שני תפקידים עיקריים: לציין שייכות וזיקה, למשל Sarah's Book, וליצור קיצורים כמו Don't ו-It's. כדי לעזור לילדים להבין את הנושא, משתמשים בשיטות הוראה חווייתיות – משחקים, המחזות, מולטימדיה ותרגולים יומיומיים. דרך תרגול קבוע, הילדים קולטים מתי הגרש חיוני, ואיך לא ליפול למלכודת הדקדוקית. 

בשפה האנגלית יש זמני פועל רבים, שכל אחד מהם מביע זמן או גוון אחר בפעולה. הבנת ההבחנה ביניהם חיונית לתקשורת כתובה ומדוברת. הנה הצצה למרכזיים שבהם:

• הווה מושלם (Present Perfect): מתאר פעולה שהתרחשה בזמן לא מוגדר בעבר או שהתחילה בעבר ונמשכת בהווה. לדוגמה: I have eaten.
• עבר פשוט (Past Simple): מתאר פעולה שקרתה בזמן מסוים בעבר וכבר הסתיימה. לעיתים קרובות זה נוצר על ידי הוספת ed לפועל (למשל, Walk = Walked), או שימוש בצורות פועל לא סדירות (למשל, Go = Went). לדוגמה: I ate dinner at 7 p.m.
• צורות מתמשכות (Progressive): מדגישות פעולה שנמשכת בנקודת זמן כלשהי. לדוגמה: I was eating.
• צורות מושלמות (Perfect): פעולה שהושלמה עד לנקודת זמן מסוימת. לדוגמה: I had eaten before he arrived.

בנובאקיד הופכים את הזמנים הללו למוחשיים בעזרת תרגולים חיים, סיפורים אישיים והמחשות ויזואליות. כשזה מוגש בצורה נכונה – זה הופך למשחק מהנה. 

משפטי התנייה נשמעים מסובכים, אבל הם חיוניים לשיחה שוטפת:

• אפס מותנה (Zero Conditional): מתייחס לאמיתות או עובדות כלליות. הוא מורכב מ"אם" + הווה פשוט, ואחריהם הווה פשוט. לדוגמה: If you heat water, it boils
• תנאי ראשון (First Conditional): מתייחס לתוצאה אפשרית בעתיד. הוא מורכב מ"אם" + הווה פשוט, ואחריו פשוט עתידי (רצון + צורת בסיס) במשפט הראשי. לדוגמה, If it rains, we will stay home
• תנאי שני (Second Conditional): מתאר מצבים לא אמיתיים בהווה. הוא מורכב מ"אם" + עבר פשוט, ואחריו "היה" + צורת בסיס במשפט הראשי. הוא מורכב מ"אם" + עבר מושלם, ואחריו "היה" + חלק עבר במשפט הראשי. לדוגמה, If i had a dog,I would be happy
• תנאי שלישי (Third Conditional): מתייחס לחרטה מהעבר. לדוגמה: If I had studied, I would have passed

כינויים (Pronouns) הם מילים שמחליפות את שמות העצם במשפטים. למרות שנועדו לקצר ולהפוך משפטים לברורים, לפעמים הם דווקא מבלבלים:

• כינויים אישיים: I, you, he, she, it, we, they (אני, אתה, הוא, היא, זה, אנחנו, הם).
• כינויי זיקה: Mine, yours, his, hers (שלי, שלך, שלו, שלה).
• כינויי הפניה: This, that, these, those (זה, ההוא, אלו – לגבי משהו שקרוב אלינו, ההם – לגבי משהו מרוחק מאיתנו)..

זיהוי כינוי הגוף הנכון מונע עמימות. תרגול הנושא יעניק לדוברים אנגלית כשפה שנייה כלים לשימוש מדויק. 

כינויי יחס (Relative Pronouns) מחברים בין משפטים ומוסיפים מידע. למשל:

• מי / Who: מתייחס לאנשים, כנושא. לדוגמה:

The teacher who helped me was very kind (המורה שעזר לי היה מאוד אדיב).

הנושא הוא Who והוא מתייחס לפועל Helped

• מי / Whom: מתייחס לאנשים, כמושא. לדוגמה:

The student whom the teacher praised got an award (התלמיד שהמורה שיבחה קיבל פרס).

המושא הוא Whom שמתייחס לפועל Praised.

• של מי / Whose:  מציין שייכות. לדוגמה: 

The girl whose dog ran away is very upset (הילדה שכלבה ברח מאוד עצובה).

המילה Whose מציינת שהכלב שייך לילדה. 

• אשר / Which: מתייחס לחפצים דוממים או לחיות, אך לא לבני אדם. לדוגמה:

The book which you lent me was fascinating (הספר שהשאלת לי היה מרתק).

המילה Which מתייחסת ל-Book, חפץ דומם.

• זה / That: לשימוש כללי, לרוב בהקשרים לא פורמליים. לדוגמה:

The movie that we watched last night was amazing (הסרט שצפינו בו אתמול בערב היה מדהים).

במקרה זה אפשר להשתמש גם ב-Which, אך שימוש ב-That מתאים יותר לשפה יומיומית.

כאשר לומדים לזהות את תפקידו של כל כינוי יחס, ניתן להבין מתי הוא נחוץ וכך להימנע מטעויות. 

שליטה בדקדוק באנגלית, כולל מילים קשות ומבנים מסובכים, אינה משימה בלתי אפשרית. עם סבלנות, תרגול ושיטות הוראה מותאמות, אפשר להפוך את המסע הזה להרפתקה מרתקת ומוצלחת. 

בנובאקיד אנו מלווים את הילדים בדרך להצלחה באנגלית. רוצים שילדיכם ירכשו ביטחון בשפה? הירשמו לשיעורים המקוונים שלנו והעניקו להם התחלה חזקה!