"סופגניות מול לביבות" – דיון משפחתי משעשע לחג החנוכה

הרעיון פשוט: במקום פשוט לאכול, אנחנו עומדים לדבר על האוכל. אבל לא סתם לדבר, אלא להתווכח באופן מסודר, עם טיעונים, הומור ותשוקה. 

למה זה רעיון כל כך טוב?

• זה מייצר זיכרון: בעוד עשר שנים, הילדים שלכם אולי לא יזכרו את טעם הסופגנייה הספציפית שאכלו, אבל הם בטוח יזכרו את הערב שבו אבא נשא נאום חוצב להבות על "עליונותה הרוחנית של הלביבה", או את הרגע שבו דודה ציפי הביאה טיעון מוחץ על "החדשנות המתפרצת של עולם הסופגניות".
• זה מלמד מיומנויות חשובות (בכיף): הדיבייט מלמד את הילדים (וגם את המבוגרים) איך לבנות טיעון, איך להציג אותו בביטחון, איך להקשיב לצד השני ואיך להגיב באופן מכבד. כל זה, כמובן, באווירה קלילה ומשעשעת.
• זה מחבר בין דורות: הוויכוח הזה מאפשר לכל אחד להביא את עולמו. סבתא יכולה לדבר על המסורת של הלביבות מהבית, הנכדים יכולים לדבר על הטרנדים החדשים של הסופגניות מהאינסטגרם. זהו גשר בין העבר להווה.

הציטוט הבא נכתב על ידי רוס דאדלי מקדונלד (Ross Dudley McDonald), חוקר בתחום לימודי תקשורת באוניברסיטת ווסטרן וושינגטון בארה"ב, שכתב את התזה שלו בתחום היתרונות החינוכיים והחברתיים של הדיבייט: "דיבייט אקדמי מציע יתרונות חיוביים רבים הן לאדם והן לחברה… היתרונות של פעילות זו הם מיומנויות חשיבה ביקורתית מוגברת, מיומנויות תקשורת בעל פה ובכתב משופרות, ניסיון מחקרי, עיבוד מידע וחשיפה לתחומי לימוד שונים רבים."

כללי המשחק: כך תנהלו את "דיבייט חנוכה הגדול"

כדי שהאירוע יצליח, צריך שיהיה לו מבנה. אל דאגה, מדובר על מבנה פשוט וגמיש.

1. מינוי שופט/ת: בחרו בן משפחה ניטרלי (או אחד שטוען שהוא אוהב את שני הצדדים באותה המידה) לשמש כשופט. ציידו אותו בפטיש שניצלים בתור פטיש שופטים, למען הדרמה.

2. התחלקות לקבוצות: "נבחרת הלביבות" מול "נבחרת הסופגניות". כל אחד בוחר את הצד שלו מתוך אמונה שלמה. ללא כפייה.

3. סדר הדיון:

• נאום פתיחה (דקה לכל צד): כל נבחרת מציגה את עמדתה באופן כללי ונלהב.
• שלב הטיעונים (שלוש דקות לכל צד): כל נבחרת מציגה שלושה טיעונים מרכזיים להגנת המאכל שלה.
• הפרכת טיעונים (דקה וחצי לכל צד): כל נבחרת מקבלת הזדמנות להגיב לטיעוני הצד השני.
• נאום סיכום (30 שניות לכל צד): הזדמנות אחרונה לשכנע את השופט ואת הקהל.

4. הכרעת הדין: השופט מכריז על המאכל המנצח של הערב, תוך מתן נימוקים משכנעים והומוריסטיים.

כעת, כדי לעזור לכם להתכונן, הנה כמה טיעונים מנצחים לכל צד. אתם מוזמנים להשתמש בהם, להרחיב אותם ולהוסיף טיעונים משלכם.

לימוד אנגלית מקוון לילדים זה פשוט כיף אדיר! 🤩 אנו מזמינים אתכם לעודד את ילדיכם לרכוש מיומנות חיונית לחיים, בדיוק כמו שהם לומדים להגן על עמדתם בדיבייט הלביבות.

בפינה הימנית: טיעוני המחץ של נבחרת הלביבות

1. טיעון המסורת והאותנטיות: "חבריי, הביטו בלביבה. היא אינה מתיימרת. היא מאכל של אדמה, של שורשים. תפוח האדמה והבצל – אלו הם חומרי הגלם של העם. הלביבה היא המאכל של יהדות מזרח אירופה, של סבתות שטיגנו אותה באהבה על כיריים ישנות. היא מזכירה לנו מאין באנו. היא צנועה, אמיתית, ומחוברת למורשת. הסופגנייה? היא פריז הילטון של מאכלי החג – נוצצת, מתוקה מדי, וקצת ריקה מתוכן."
2. טיעון החוויה הרב-חושית: "האם יש צליל שמסמל את 'חנוכה' יותר מאשר הרחש העדין של לביבות מטוגנות במחבת? זהו פסקול החג. 

והריח? ריח בצל מטוגן שמתערבב עם תפוח אדמה הוא ניחוח של בית, של חום, של משפחה. והמרקם! הו, המרקם! הפריכות המושלמת של השוליים אל מול הרכות הנימוחה של המרכז. זוהי יצירת אמנות קולינרית. מה יש לסופגנייה להציע? שקט רועם ומרקם של ספוג."

3. טיעון הגיוון והרב-תכליתיות: "הלביבה היא זיקית קולינרית. היא יכולה להיות מנה ראשונה, תוספת, או אפילו ארוחת ערב שלמה. אפשר לאכול אותה עם רסק תפוחים מתוק, עם שמנת חמוצה, עם סלמון מעושן, או פשוט ככה, כמו שהיא. היא מתאימה לכל מצב רוח ולכל שעה. הסופגנייה, לעומתה, היא סוס עם טריק אחד: היא מתוקה. זהו. נגמר הסיפור."

נקודה היסטורית: לביבות (או מאפי גבינה מטוגנים, שקדמו ללביבות תפוחי האדמה) קשורות לסיפורה של יהודית, שהאכילה את המצביא היווני הולופרנס במאכלי גבינה מלוחים כדי לגרום לו לצמא, להשקות אותו ביין ולהכריע אותו. כלומר, ללביבה יש שורשים של גבורה נשית!

בפינה השמאלית: טיעוני המחץ של נבחרת הסופגניות

1. טיעון השמחה והחגיגיות: "יריביי המכובדים מדברים על עבר. אנחנו מדברים על הווה ועל עתיד! הסופגנייה היא חגיגה טהורה. היא הצבע, השמחה והפינוק של חנוכה. היא מייצגת את הניצחון המתוק, את נס פך השמן בצורתו המזוקקת ביותר. היא לא ארוחת ערב, היא מסיבה! כשאנשים רואים סופגנייה, העיניים שלהם נדלקות. כשהם רואים לביבה, הם שואלים 'איפה השמנת?'"
2. טיעון החדשנות והאמנות: "הלביבה תקועה במאה ה-19. הסופגנייה, לעומת זאת, היא קנבס ליצירתיות קולינרית אינסופית. תראו מה קורה במאפיות ברחבי הארץ! סופגניות במילוי קרם פיסטוק, ריבת חלב, קרם ברולה, שוקולד מלוח… כל שנה מביאה איתה המצאות חדשות ומרגשות. הסופגנייה היא דינמית, היא מתפתחת, היא רלוונטית. היא האייפון של מאכלי החג."
3. טיעון "הגשמת הנס": "אם מטרת המאכל היא להזכיר לנו את נס פך השמן, איזה מאכל עושה זאת טוב יותר? הלביבה? מטוגנת קלות במחבת. הסופגנייה? היא עוברת טבילה מלאה, צלילה עמוקה אל תוך השמן הרותח! היא סופגת לתוכה את הנס, היא הופכת לכלי קיבול של סיפור החג. היא לא רק מזכירה את הנס, היא מגשימה אותו בכל ביס."

נקודה תרבותית: התורים הארוכים המשתרכים מחוץ למאפיות הנחשבות בתקופת חנוכה הם תופעה תרבותית ישראלית. אנשים עומדים שעות כדי להשיג את הסופגנייה המושלמת. האם מישהו אי פעם עמד בתור בשביל לביבה? התשובה ברורה.

פסק הדין, והמנצח האמיתי

בסיום הדיבייט, לאחר שנשמעו הטיעונים והצחוק נרגע, השופט ימסור את פסק דינו. אולי השנה הלביבות ניצחו בזכות טיעון נוסטלגי מבריק, ואולי הסופגניות לקחו את הכתר בזכות חדשנות מסעירה.

אבל האמת היא, שהמנצח האמיתי ברור עוד לפני שהדיון התחיל. 

המנצח הוא לא מאכל ספציפי, אלא המשפחה עצמה. 

המנצחת היא המסורת החדשה שיצרתם – מסורת של הקשבה, של הומור, של ביחד.

ובסופו של דבר, אחרי שהמנצחת הוכרזה, מגיע הרגע היפה ביותר: 

כולם מתיישבים יחד סביב השולחן, בשלום ובאחווה, אוכלים גם סופגניות וגם לביבות. כי בסופו של דבר, הנס הגדול ביותר של חנוכה הוא לא השמן שהספיק לשמונה ימים, אלא האור שאנחנו יוצרים כשאנחנו יושבים יחד, ומאירים זה את זה.

חג אורים שמח ודיבייט טעים!

כמו שהפיכת ויכוח פשוט לדיבייט מהנה מפתחת מיומנויות חשובות אצל ילדים, כך גם לימוד אנגלית בגיל צעיר פותח להם דלתות לעתיד. פלטפורמת הלימוד המקוונת של Novakid מציעה לילדים דרך מהנה ואינטראקטיבית ללמוד אנגלית עם מורים דוברי שפת אם, באווירה תומכת ומותאמת אישית. אנו מזמינים אתכם לעודד את ילדיכם לרכוש מיומנות חיונית לחיים, בדיוק כמו שהם לומדים להגן על עמדתם בדיבייט הלביבות. הירשמו עוד היום לשיעור ניסיון בחינם ובדקו כיצד Novakid הופכת למידה לחוויה.