לוח שנה עברי ולוח שנה לועזי | ההבדלים המרכזיים

הלוח העברי פותח בתקופת התנ"ך לצורך קביעת מועדי החגים והימים הקדושים ביהדות. הוא מבוסס על מחזור ירחי של 354 ימים, והפער בין מחזור הירח למחזור השמש יוצר הבדלים בין השנה הלועזית לשנה העברית.  כדי לסנכרן את הלוח העברי עם השנה השמשית, בשנה מעוברת נוסף חודש אדר ב'. עם השנים, הלוח עבר התאמות ושיפורים עד שהתייצב במתכונתו הנוכחית הכוללת 12 חודשים חודשים בני 29 ו-30 ימים ושנה מעוברת אחת לכמה שנים.

הלוח הלועזי, הידוע בשם הלוח הגרגוריאני, הוצג במאה ה-16 על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13, ומכאן שמו. בשונה מהלוח העברי, הלוח הלועזי מבוסס על מחזור השמש ומכיל 365 ימים בשנה רגילה, ו-366 ימים בשנה מעוברת, כאשר בשנה זו מתווסף יום לחודש פברואר. שנה מעוברת מתרחשת אחת לארבע שנים בלוח הלועזי, ובשנה זו בחודש פברואר יש 29 במקום 28 ימים. 

הלוח העברי משלב בין מחזורי הירח והשמש כאשר כל חודש מתחיל עם התחדשות הירח. בשנה העברית יש 12 חודשים, ובשנה מעוברת נוסף חודש – אדר ב'. השנה העברית קצרה ב-11 ימים מהשנה הגרגוריאנית ותפקידו של החודש הנוסף הוא לסנכרן בין הלוח העברי ללוח הלועזי. כל מועד בלוח השנה העברי נושא עמו משמעות דתית, חקלאית או היסטורית, שמחוברת למורשת היהודית.

הלוח הלועזי מבוסס על מחזור השמש וכולל 12 חודשים שאורכם נע בין 28 ל-31 ימים. חודש פברואר יוצא דופן באורכו, עם 28 ימים בשנה רגיל ו-29 ימים בשנה מעוברת, כל ארבע שנים. הלוח הלועזי נתפס כמדויק יותר ולכן נמצא בשימוש כמעט בכל העולם, ומשמש את רוב המדינות בתחומים כמו עסקים בינלאומיים, מערכות חינוך, כלכלה ותיירות.

ההבדל המרכזי בין שני הלוחות הוא בבסיסם: הלוח העברי מתחשב במחזור הירח והשמש יחדיו, בזמן שהלוח הלועזי מתבסס על מחזור השמש בלבד. בנוסף, לוח השנה העברי מכתיב את מועדי החגים היהודיים, בעוד שלוח השנה הלועזי נועד לשימוש יומיומי וגלובלי. 

ההבדלים בין הלוחות משפיעים על חיי היומיום, בעיקר בקרב יהודים שומרי מסורת. חגים יהודיים אינם חלים באותו תאריך בלוח הלועזי בכל שנה, ולכן יש צורך בתיאום מדויק. בפועל, בכל שנה קיים הבדל קטן בתאריכים, מה שמצריך שימוש בלוחות שנה משולבים בישראל ובעולם היהודי. לוחות משולבים מאפשרים סנכרון מעשי נוח בין התאריכים בשני הלוחות.