ילדים דו לשוניים: מלידה ועד בני נוער

ילדים הם מועמדים אידיאליים ללימוד שפה שניה מכיוון שהמוח שלהם גמיש הרבה יותר משל מבוגרים. צוות המחקר של אוניברסיטת הרווארד ערך ניסוי רחב היקף על 2/3 מיליון דוברי אנגלית. בהתבסס על מידע זה, מדענים פיתחו מודלים שיוכלו לחזות כמה זמן עשוי לקחת לילד על מנת לדבר באופן שוטף באנגלית ומה יכול להיות הגיל הטוב ביותר להתחיל. לפי הממצאים שלהם, התקופה הקריטית לרכישת השפה השנייה היא בגילאים הצעירים של בית הספר היסודי, כלומר לימוד אנגלית לילדים בני 12 ומטה, לאחריה נצפתה ירידה מתמשכת המגיעה לשיאה בדרך כלל לאחר גיל 18.

עם זאת, כדי לשלוט באופן שוטף לחלוטין בשפה זרה, לימוד השפה באופן אידיאלי צריך להתחיל לפני גיל 10, מאחר וידוע שמוחו של ילד סופג מידע "כמו ספוג" ובגלל זה הרבה יותר קל לילדים לקלוט צלילים, אוצר מילים וחוקי דקדוק באופן טבעי מסביבתם, בעוד שלמבוגרים זה עשוי לדרוש הפעלות רצופות של תרגילים כדי להגיע לאותן תוצאות.

ישנן לא מעט טכניקות זמינות ללימוד אנגלית. אולם, אם אתם מנסים לברר מהי הדרך הטובה ביותר להשיג דיבור שוטף ברמה של דובר אנגלית מלידה אצל הילדים שלכם. הרי שאין ספק לדעתם של רוב החוקרים המסכימים שאחת השיטות המוכחות ביותר היא הטמעת השפה. מדובר בשיטה לפיה התלמידים "שקועים" בשפת היעד, ולמעשה מה שעוזר להם ללמוד אותה באופן טבעי הוא כל מה שמקיף אותם. הדבר קצת מזכיר את הצורך שלנו להשתמש בשפה זרה בדיוק כשאנחנו מגיעים לארץ שבה דוברים אותה. אין לנו ברירה אלא לנסות את מזלנו בשפה המקומית כדי למצוא את הדרך. ואכן, הרעיון הראשון שעשוי לעלות בראש הוא שכדי לצלול לשפה חדשה, יש ללכת לארץ הדוברת אותה. למרות שזה עשוי לעזור בלימודים, אין צורך בהכרח לעבור למקום כלשהו כדי להשיג אפקט דומה. 

מסתבר כי ניתן לארגן חווית "הטמעה מלאה" גם במהלך שיעורי האנגלית בבית: משיעורי שפה הנלמדים במלואם באנגלית ועד CLIL (למידה משולבת בתוכן ושפה), המשלבת לימוד שפה עם מקצועות בית הספר. זה למעשה מה שמנסה בית ספר ללימוד אנגלית של נובאקיד אשר פיתח מתודולוגיה המתמקדת בפיתוח כישורי הדיבור של ילד באנגלית. לכן כל השיעורים מתקיימים באנגלית על ידי מורים דוברי אנגלית מלידה שאינם דוברים את שפת הילד במהלך השיעורים. בדרך זו אנו מספקים הטמעה מלאה של השפה.

מספר מרשים של מחקרים נוירופסיכולוגיים הוקדשו לדו-לשוניות. רבים מהם מדגישים את התועלת המעשית שלה, ומקשרים אותה לגמישות אינטלקטואלית.

בין היתרונות שנמנו נמצאת היכולת לייצר התעמלות למוח. סביר להניח ששימוש מתמיד ומעבר בין שתי שפות הוא אימון מצוין למוח – מספר הנוירונים בקליפת המוח הקדם-מצחית גדל בדיוק כשם שהשרירים שלנו גדלים עם פעילות גופנית סדירה. תיאוריה זו של 'פעילות גופנית לשונית' נתמכה על ידי חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה. הם הראו בניסוי שחקר שפה שנייה ככזה המגביר את צפיפות החומר האפור של המוח. בנוסף, תיאוריה זו נתמכה על ידי מדענים מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. המחקר שלהם מצא שלילדים ממשפחות ספרדיות-אמריקאיות יש אזורים פרה-פרונטליים פעילים בצורה יוצאת דופן בקליפת המוח, שאחראים לשטף מילולי ולהסתגלות לשינויים.

יתרון נוסף הוא שדו לשוניות מאפשרת יכולות קוגניטיביות משופרות. מחקרים רבים, במיוחד עבודות עדכניות של פסיכובלשנים מאוניברסיטת קפריסין ומדענים מאוניברסיטת אנגליה רוסקין בבריטניה, הראו שלדו-לשוניות יש השפעה חיובית על היכולת להעריך מידע ולהתעלם ממה שאינו רלוונטי. חוקרים ביצעו ניסויים שהשוו את הכישורים הקוגניטיביים של אנשים הדוברים שתי שפות מגיל צעיר לאלו של נבדקים חד-לשוניים. המומחים הבחינו שילדים דו-לשוניים מסוגלים לעבד מידע בצורה ביקורתית. כמו-כן, הם טובים יותר בסינון הסחות דעת, וכי הדבר קשור ישירות לאופן שבו הם גדלים ואיך שהם מקבלים ומעבדים נתונים משני מקורות, ומתרגלים להתמודד עם כמויות עצומות של מידע.

כך גם לגבי העובדה שמחקרים מראים שדו-לשוניים נוטים להבחין בעדינות ובניואנסים שאינם מורגשים לחד-לשוניים. ניתן לראות זאת במיוחד בתחום המוזיקה, וביכולתם להבחין בין צלילים ומנגינות. 

ולבסוף, חוקרים מהאוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה (UOC) פרסמו בכתב העת Neuropsychologia סטטיסטיקות המראות ששיעור הדמנציה במדינות שבהן מדוברות בשתי שפות נמוך ב-50% מזה שבאזורים שבהם אנשים מדברים רק אחת. הסיבה לכך לדעת מומחים היא שהפרקטיקה של תקשורת במספר שפות דומה לפתרון מתמיד של בעיות לוגיות, ומהווה דרך אוניברסלית למנוע או לעכב הופעת הדמנציה.

לפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד ילדים דו לשוניים הינם בעלי מודעות עצמית העוזרת להם להיות פתוחים ליחסים עם אנשים שונים. ילדים כאלה מרגישים שיש להם יכולת גדולה יותר לתקשורת עם העולם, מה שנותן להם יותר ביטחון עצמי.